בדרך ההתאוררות, שאלה מזמינה לעצור ולהקשיב למה שמתרחש באדם ובמפגש. היא עשויה לפתוח זווית שעוד לא נראתה. המשמעות וההמשך צומחים מתוך מה שהאדם מביא ומתוך ההקשבה לתשובתו.
מה השאלה מאפשרת לראות?
לעיתים אנחנו מגיעים לשיחה עם הסבר מוכר. כבר ברור לנו מי אנחנו, מה הבעיה ומה האדם האחר חושב. שאלה יכולה להציע מרווח בתוך הידיעה הזאת. לבדוק פרט, להרגיש מה הוא מעורר או לשים לב לאפשרות שלא הייתה חלק מן הסיפור.
השאלה אינה צריכה להוביל לתשובה שהמנחה כבר מחזיק. תפקידה לפתוח התבוננות ולהשאיר לאדם מקום לגלות את תשובתו, בקצב שלו.
ההקשבה נמשכת אחרי סימן השאלה
בדף המסע האישי תומר כותב:
התפקיד שלי הוא להקשיב.
אפשר להחזיק ידע וניסיון, ובו בזמן להשאיר מקום למה שעדיין איננו יודעים על האדם שמולנו. מקשיבים למה שנאמר, לתיקון שמתקבל ולדברים שנעשים ברורים בהמשך. גם ״לא יודע״ יכול לקבל מקום.
דוגמה מתוך קלף קשב
מה ניסית לפתור במקום לפגוש את מי שמולך?
זו שאלת המקור של קלף קשב. בתיעוד היוצר היא פונה אל המקום שבו הרצון לפתור עשוי לתפוס את מקומה של הנוכחות עם האדם ועם הרגש שלו. השאלה מאפשרת להתבונן במה שקורה בשיחה, בלי לקבוע מראש מה היה נכון לעשות.
לשים לב גם למילה שנאמרה באגב
לפעמים אדם אומר מילה וממשיך הלאה. כאשר נוצר לה קשר חדש בתוך השיחה, אפשר לחזור אליה בעדינות ולבדוק אם האדם רוצה להתעכב בה. החיבור נשאר הצעה שאפשר לתקן, לדחות או להניח.
כאן יכולה להופיע סרנדיפיטי: מתוך הקשבה, זיקה ועיתוי נפתחת אפשרות שלא חיפשנו מראש. גם כשהמנחה מבחין בה, האדם הוא שבוחר אם ללכת בעקבותיה; תמיד אפשר לחזור למה שהיה חשוב בשיחה.
מתי לא לשאול עוד?
יש רגעים שבהם כבר נאמר דבר שמבקש זמן. אפשר להכיר בו, לשהות או לתת לשקט להישאר. שאלה נוספת תצמח מתוך צורך שמתברר במפגש. אין צורך למלא כל הפסקה.
ומהו מהלך קצר?
אם קלף פתח דבר שהאדם מבקש להעמיק בו, אפשר לעיתים להמשיך למיקרו־התאוררות: לבדוק איך הדבר נוכח בחיים והאם אפשר לפגוש אותו באופן אחר. אין סדר מחייב, לא כל קלף מתאים, ואפשר לסיים גם בשאלה פתוחה או בשהייה.
דרך ההתאוררות וקלפי ההתאוררות מאת תומר אור.