ומה אם העתיד לא צריך להיבנות, אלא להתגלות?

"איך פיסלת את הפסל המושלם הזה?"
שאלו את מיכלאנג'לו על הפסל "דוד".

"הוא היה שם. אני רק ניקיתי
את מה שהוא לא הוא", השיב.

ומה אם גם בחיים שלנו יש משהו שכבר מבקש להיות?

לא עוד יעד שצריך להציב.
לא עוד רשימה של דברים שצריך להספיק.

אלא משהו שמופיע מתוך שקט, מדיטציה, כתיבה, קלפים ודמיון.
משהו שאפשר לרגע לראות כאילו כבר קרה.

מה קרה לי בשנה הבאה

תהליך חווייתי לקבוצות קיימות · מספר מפגשים

„מה קרה לי בשנה הבאה” הוא לא באמת על שנה.

אפשר לבחור נקודה בעוד חודש,
בעוד שנה או בעוד חמש שנים.

אנחנו עוברים אל הנקודה הזאת בזמן,
עומדים בה ומביטים לאחור.

לא שואלים:

מה הייתי רוצה שיקרה?

אלא:

מה קרה לי?

זה שינוי קטן בשאלה,
ושינוי גדול בנקודת המבט.

במקום לעמוד בהווה ולנסות לנחש את העתיד,
אנחנו עומדים בעתיד ומביטים בדרך שכבר התרחשה.

הזמן הוא הפיגום.
נקודת המבט היא התהליך.

אם זה כבר קרה —

מה השתנה בדרך?
מה היה צריך להישאר מאחור?

איזו בחירה נעשתה?
למה היה צריך להגיד כן?

מה הופיע שלא יכולנו לתכנן מראש?
ומי הפכנו להיות בדרך לשם?

לאט־לאט העתיד מפסיק להיות משאלה רחוקה
ומתחיל לספר לנו משהו על ההווה.

על הבחירה הבאה.
על מה שמבקש להשתנות.
ועל מה שכבר נמצא כאן ומחכה שנראה אותו.

יש תהליכים אישיים שמקבלים עומק אחר כשעוברים אותם בקבוצה.

„מה קרה לי בשנה הבאה” מיועד לקבוצה שכבר קיימת —
חברים, צוות, קבוצת מורים, קהילה
או אנשים שבחרו לצאת למסע יחד.

כל אחד ואחת פוגשים את הסיפור שלהם.
הקבוצה מחזיקה את המרחב.

אתם מביאים את הקבוצה.
אני מביא את הדרך.

התמחור מותאם לגודל הקבוצה, משך הפעילות וההתאמה הנדרשת.